קורות חיים
ויסבורד רבקה ("ריבה", "רבקה'לה"), בת יונה ואיידל (עדינה), נולדה ב-20 במאי 1924 בפלניץ, פולין. למדה בבית-ספר עממי. חברה בתנועת-הנוער "גורדוניה" מילדותה. עם פלישת הנאצים לפולין נכלאה עם משפחתה בגיטו לודז', גם שם הוסיפה לפעול בעניני התנועה. ב-1944 העבירוה למחנה-עבודה בגרמניה. אחרי השחרור הגיעה משם לאיטליה ופניה מועדים לארץ. עבדה בקיבוץ-הכשרה והעפילה בעליה ב' בספינה קטנה ורעועה והגיעה לארץ בספטמבר 1945. בארץ מצאה את אחותה היחידה שנשארה לה מכל המשפחה. היתה חברה בקבוצת אבוקה שבעמק בית-שאן למעלה משנה, התאקלמה יפה ולמדה את השפה העברית. משם עברה לחיפה ועבדה בבית-חרושת לסריגה. חברה פעילה במשמרת-הצעירה של מפלגת פועלי ארץ-ישראל, היתה ערה ביותר לחיים הציבוריים. שנה אחת היתה פעילה ב"הגנה", באחד מגדודי חטיבת "עודד", אחר-כך נכנסה לקורס-לחובשות ונשלחה למחנים ולצפת שבגליל העליון. בצפת היתה חובשת-הפלוגה.
בתפקידה כחובשת עשתה הרבה להקלת סבלם של הפצועים, עודדה את רוחם והשפיעה עליהם אור וחום נפש. על-ידי כך נתחבבה ביותר על כל חבריה. עבדה בבית-החולים "הדסה" בצפת.
אך לא הסתפקה בכך ואחרי עבודתה בבית-החולים היתה יוצאת לשמירה בעמדות. משהתגייסה גיוס מלא, אמרה לאחותה: "לא נרשה שכאן יהיה לנו גיטו שני..." בליל כיבוש עין-זיתון הערבית היתה בעמדה הקיצונית של צפת. כדור חדר לעמדה והיא נפגעה בפניה ונפלה - מספר ימים לפני שחרורה של העיר - באור ליום כ"ב בניסן תש"ח (1.5.1948). למחרת היום נקברה בצפת.