בסיפורה של משפחת אדרעי, אי אפשר שלא לכרוך את סיפור הארץ הזאת. סיפורה האמיתי של ישראל וקיומה, ישראל של לפני קום המדינה, ישראל של שלטון עותומני ומנדט בריטי, האצ"ל, הלח"י, הפלמ"ח וה"הגנה".
מאז המאה ה- 16, מהווה המשפחה אחד מעמודי התווך של הקהילה היהודית בצפת. בני המשפחה לקחו חלק בהנהגת העיר ובעיקר בתפקידים פעילים בעדה הספרדית בצפת. הרב משה אדרעי
(1978-1898), סבנו ז"ל היה חבר עירייה במועצת העיר צפת, וממנהיגי העדה הספרדית בעיר.
משפחת אדרעי שכלה מבניה לתקומתה ועצמאותה של המדינה ומציינת את ישראל היפה, ישראל של אמונה נאורה בדת ובמורשותיה, ישראל של התנדבות ועזרה הדדית, אכפתיות ואהבה כנה לנופיה.
אחד מחלומותיו הכבירים של סבא רפאל אדרעי ז", היה לגבש גרעין התיישבותי מיוחד מבני צפת. דמם החם של הצפתים אותו דם שהוביל את יהודי צפת שמונים שנה קודם לכן, לניסיון ההתיישבות הראשון של יהודים בארץ ישראל בגיא אוני, הלא היא ראש פינה של ימינו, זרם בעורקיו של רפאל בעוז.
שמונה השנים האחרונות בחייו של רפאל היו שנים של סערת רגשות גדולה, הנעה בין תקוות אדירות ונפילות לבור התחתיות של הייאוש.
נפילתו של רפאל אדרעי ז"ל, יליד צפת, בנם בכורם של משה ולאה אדרעי, בקרבות ההגנה על הנגב במלחמת העצמאות, ביולי 48', הותיר אחריו צלקת בלבה של המשפחה והאבל הפך לחלק בלתי נפרד מחיי המשפחה.
יום הזיכרון לחללי צה"ל הפך ליום אבלות אישי לכל אחד מבני הבית. שברי הזיכרונות ופיסות הכאב מהולים בתבנית דיוקן נערצת, שלעתים השכיחה כי מדובר היה כאן באיש צעיר בראשית שנות העשרים לחייו, בעל אישיות רבת פנים, שאהב, סבל, חלם וקינא כאחד האדם. אנו, בני משפחת אדרעי, אמנם כבר לא חיים פיזית בעיר צפת, אך ליבנו ונפשנו כרוכים בעיר בעבותות חזקים.
התגייסנו, שלושת האחים לבית מזל ואחינועם אדרעי ז"ל, לנצור, להוקיר ולהנציח את זכר הנופלים מבני ותושבי צפת ואת הנופלים בשחרור צפת, ובהם את רפאל אדרעי ז"ל, דודנו.
אנחנו רואים בפעילות זו, שליחות וזכות גדולה, הן להנצחת זכרם של הלוחמים ואת רוחם האיתנה, והן בתיעוד ההיסטוריה של המאבק היהודי בארץ ישראל לדורותיו.
מבחינת משפחתנו, זוהי בראש וראשונה דרך חינוכית להנחיל לדורות הבאים את רוח הנתינה וההקרבה למען העם והארץ, וכן זכות וחובה כאחד, להנציח את דודנו האהוב - רפאל.
בברכה ובחיבוק למשפחות השכולות,
רפי, איל ומשה
אדרעי