קורות חיים
אילנה, בת מוריס-משה (מאיר) וצביה, נולדה בג' באלול תשי"ז, (30.08.1957), בצפת. בת למשפחה של תשעה אחים ואחיות. למדה בבית ספר יסודי ובתיכון ממלכתי-דתי. משפחתה הקרובה והמורחבת הייתה מגובשת והקנתה לה ערכים, שליוו אותה במהלך חייה. היו באישיותה המיוחדת הרבה חן והומור.
אילנה ייחסה חשיבות רבה ללימודים, ובד בבד, מצאה זמן להיות פעילה בספורט ובגדנ"ע. הייתה מקובלת מאוד על חבריה וחברותיה. אהבה לבוא לעזרת תלמידים מתקשים. אהבתה לבעלי-חיים הייתה כאהבתה לבני-אדם.
ביום רביעי לפנות בוקר, כ"ג באייר תשל"ד, (15.05.1974), חצתה חוליה בת שלושה מחבלים את הגבול מלבנון לעבר העיר מעלות. בשעה שלוש וחצי הגיעו אנשי החוליה לעיר, אחרי שרצחו אישה תושבת פסוטה, והחלו לדפוק על דלתות הבתים, בתקווה שמישהו יפתח להם את הדלת. בהגיעם לבית משפחת כהן, הצליחו לפרוץ את הדלת ולרצוח שלושה מיושבי הבית.
משם המשיכו המחבלים והגיעו לבניין בית הספר נתיב מאיר, בו ישנו באותה עת תלמידי בית ספר מצפת, שהיו בטיול שנתי. בין התלמידים היו אילנה ואחותה רונית. המחבלים ריכזו כ- 85 תלמידים בכיתות העליונות ודרשו שחרור של מחבלים מהכלא בישראל תמורת שחרור התלמידים.
במשך כל אותו היום נערך משא ומתן. מספר דקות לפני השעה שש לפנות ערב, הוחלט לנסות ולשחרר את בני הערובה בכוח. במהלך החילוץ, בטרם הספיקו החיילים לפגוע במחבלים, פתחו המחבלים באש תופת על הילדים והטילו לעברם רימונים. 22 מתלמידי בית הספר נרצחו ועשרות רבות נפצעו.
מייד לאחר שנלקחו כבני ערובה, האיצה אילנה באחותה רונית לקפוץ מהחלון ולהינצל. רונית אכן קפצה והצילה את חייה, ואילו אילנה החליטה להישאר ולא לנטוש את חבריה. היא נרצחה בירי המחבלים.
אילנה הייתה בת 17 במותה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בצפת, בחלקת ילדי בית הספר שנפלו במעלות.