משה אפריאת ז"ל

קורות חיים

נולד בשנת 1883, בצפת; נכדו של ר' משה אפריאת, שהיה מן הנשרפים על קידוש השם.

משה למד בנעוריו תורה אצל חכמי צפת הגדולים. כשהגיעה ההשכלה עד שערי צפת ונפתח בה בית הספר הראשון על ידי הנדיב נכנס משה לבית הספר. הוא גומר את בית הספר, ומשלים את השכלתו בקריאה ולימוד. בולטת תשוקתו לדעת ונטייתו להוראה. נמסרת לו משרת מורה בבית הספר של "כל ישראל חברים" בירושלים. הוא ממלא את תפקידו באמונה ובמסירות, מתעניין בגורלו ובחייו הפנימיים של כל תלמיד ותלמיד, מבין ומאזין לנטיותיהם וצרכיהם הנפשיים ודואג להם, מתחבב עליהם, ולכן התפרסם כמורה מצוין.

לאחר מספר שנות הוראה בירושלים, המלחמה העולמית מוציאה אותו ממעגל אומנותו: הוא גולה עם משפחתו, כנתין צרפת, לאי קורסיקה. עם גמר המלחמה ממהר משה לשוב לארץ ישראל ולהתמסר ביתר אהבה להוראה. הוא עובד שנים אחדות כמורה בבית תלמוד-תורה הספרדי בצפת.

בשנת 1922 נענה משה להזמנת הקהילה העברית בבירות: מקבל משרת מורה לעברית בבית הספר שם. כשנתיים הוא פועל בבירות - חוגי הציבור השונים מוקירים את עבודתו המסורה בהרבצת תורה ולשון, מכבדים אותו כבעל מידות תרומיות: צנוע, תמים, מתהלך עם הבריות בענוות-חן. אך גוברים געגועיו לארץ.

משה שב לצפת על מנת שלא להיפרד ממנה לעולם, ומגולל מאז בפיו: "פת במלח ומים במשורה בצפת ערבים משור אבוס במקום מן המקומות בחוץ לארץ".

משה עבד, משנת 1924 והלאה, כמורה בבית הספר של "המזרחי" בצפת. ביום העברות (יום הטבח), יום חמישי כ"ג באב תרפ"ט (29.08.1929), התנפל על ביתו של משה המון של מאות ערבים, מזוינים באלות, סכינים, גרזנים, פגיונות, חרבות ואקדחים. שלש פעמים, בזו אחר זו, "ביקר" המון פורעים זה בביתו של משה. בפעם השנייה רצחו את אשתו פרידה ופצעו קשה את בתו שושנה; בפעם השלישית פרצו הפראים לביתו בקריאות: "הרגו, שדדו, הגיע הזמן!". משה פנה אליהם בדברי תחונונים: "האם לא די לכם שהרגתם את אשתי, את בתי, את שכנתי - חנוני בזכות ילדי!" - הכה אחד מהם בגרזן על ראשו של משה, אשר מיד נפל מת.

משה הובא למנוחות בבית העלמין בצפת, לצד רעייתו. הניח שבעה בנים ובנות.

זכרו הונצח בספרים "יזכור לחללי מאורעות אב תרפ"ט" וספר "צפת" ובחוברת "מאורעות הדמים חמישים שנה לטבח בצפת".