טוראי יחיא אהרון ז"ל

קורות חיים

אהרן יחיא נולד בשנת תרצ"ז (1937) בואדי אל-מא שבתימן.

בגיל עשר עזב את ביתו ועלה לארץ כדי לפגוש באחיו יפת, ששירת בחטיבת "יפתח". האח נפל לאחר מכן בקרב על כיבוש צפת במלחמת הקוממיות. יחיא הלך ברגל בלי כסף ומזון, והתאכסן בבית משפחה אחת, ותמורת ההארחה עזר להם בשליחויות העירה - עד שנזדמנה לו שיירת עולים שעמה יצא את העיר תעז. אחרי טילטול רב ונדודים ממושכים נקלט על ידי "עליית הנוער" והגיע לארץ בשנת 1949. הוא הועבר לנתניה ומשם לכפר - גנים. משם עבר לכפר ה"מכבי" ושם נשאר עד לגיוסו לצה"ל.

במאי 1955 גויס לצה"ל ושירת שירות סדיר שבו השתלם בגינון ושתילה בקיבוץ עינת. חודש לאחר שחרורו מן הצבא התנדב למשמר הגבול ושירת שם כתשעה חדשים. לאחר מכן למד את מלאכת הנגרות ועבד במקצוע זה שלוש שנים. אחר כך עבד במועצת קרית אונו עד שיצא למילואים ביוני 1967.

אהב להקשיב לצלילי מוסיקה. מטבעו היה שתקן ומכונס בתוך עצמו, ביישן ומאופק, ועל שפתיו ריחף תמיד חיוך קל. אהב לשאת בעול ולחוש באחריות, וכל משימה שהוטלה עליו בוצעה על ידו בדייקנות ובשקידה. חבריו אהבוהו כי ידיד נפש היה, אנושי וצנוע בהליכותיו.

בערב יום הזכרון תשכ"ז, אמר בפני שני אחיו על קבר אחיו יפת: "הנה מלחמה הולכת ומתקרבת. הדבר יכול לקרות לי, לך, וגם לך, אבל מוטב למות כחייל בקרב, כש"העוזי" ביד, מאשר ליפול חסר מגן".

ביום הראשון לקרבות מלחמת ששת הימים, כ"ו באייר תשכ"ז 5.6.1967, נפל יחיא בקרב שנערך בשייח עבד אל עזיז ליד מבשרת ירושלים; הדבר היה בשעת הפגזה על שדה-מוקשים מדרום למוצב.

הניח אשה וילד. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בקרית שאול, ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בהר - הרצל בירושלים.