קורות חיים
בן משה ולאה. נולד ב-1924 בארץ. מטובי בניה של צפת שהגינו על העיר במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט ואשר השתתפו בכיבושה במלחמת-השחרור. גמר בית-ספר עממי ועבד בחשמלאות. עוד בנערותו הצטרף ל"נוער העובד" והיה אחר-כך מראשי מדריכיו בצפת. שנים אחדות שירת כנוטר בעמק יזרעאל ומשחזר לצפת התמסר להדרכת הנוער לתפקידי הגנה, כמפקד גדודי הנוער בעיר, ואחרי-כן כמפקד הגדנ"ע בנפת תל-חי. אהב את עירו הגלילית. ובשלחו פעם את חניכיו לתחרויות הגדנ"ע בגליל, אמר להם: "ראו שלא לבייש את צפת".
כאיש ה"הגנה" הצטיין בתקופת השלטון הבריטי כמומחה למחבואי-נשק וכסייר מעולה. בשעת ההסתערות על האויב, עם פרוץ המערכה בארץ, היה מעודד את חבריו וחש לכל מקום סכנה. השתתף בפשיטה על הכפר סאסא, במסע ארוך אל לב הסביבה הערבית שבגליל. ברשותו נמצא המקלע היחידי שבצפת ועמו נדד מעמדה לעמדה והיכה באויב.
בימי המצור על הרובע היהודי בצפת היה הרוח החיה ב"מלון המרכזי", אשר כונה בפי המגינים "מטלינגרד של צפת". השתתף בקרב המכריע על העיר, כבש בית בשטח ההפקר והחזיק בו ללא רתיעה. אחרי כיבוש צפת מונה כאחד האחראים למחסנים של רכוש האויב. הפצרות חבריו להישאר במקום לא נשאו פרי. לאחר תקופה קצרה חש אל הנגב, למקום המערכה, כמפקד כיתה בפלמ"ח.
נפל ב-28.7.1948, בשעת הפגזה של האויב המצרי על משלט ליד רביבים. נקבר ברוחמה וב-16.5.1950 הועבר לבית-הקברות בראש-פינה.
"יד רפאל", בית הגדנ"ע בצפת, נקרא על שמו.