קורות חיים
זאב, בן מנחם ואסתר, זיכרונם-לברכה. נולד ביום ג בתמוז תש"ג (6.7.1943) בצפת. כבן למשפחה דתית התחנך זאביק באוירה מסורתית, למד בבית-ספר ממלכתי-דתי בצפת והמשיך בבית-הספר התיכון-דתי 'כפר-הנוער הדתי', במגמה החקלאית. זאביק היה חבר בגדנ"ע ועם חבריו ללימודים הקים את גרעין הנח"ל 'שחל' זאביק גויס לצה"ל בסוף יולי 1961. לאחר הטירונות התברר כי מסלול של לוחם ומפקד תואם יותר את כישוריו של זאביק, והוא העדיף לעשות זאת במסגרת פיקוד הנח"ל. במשך שנות שירות החובה עבר קורס-מ"כים, קורס מש"קי מרגמות-בינוניות, קורס-צניחה ולוחמה זעירה וקורס-קצינים. הוא מונה למפקד-מחלקה בנח"ל. בהגיע זמנו להשתחרר כתבו מפקדיו בתעודת-השחרור: "קצין מעולה, פיקח ויודע את עבודתו. מילא את תפקידו הצבאי בהתבלטות, בעל יזמה וידע מקצועי רב." אלא שזאביק לא השתחרר והעדיף לתרום מאונו וממרצו לצה"ל. הוא נטל חלק במלחמת ששת-הימים כמפקד פלוגת-החוד, שהסתערה על היעד המבוצר, מן הקשים ביותר במתחמי אום-כתף בסיני. הוא הועלה בדרגה ומונה לסגן מפקד גדוד-חי"ר.
עם סיום תפקיד זה הועבר למפקדת פיקוד הדרום כקצין-אג"מ. היה מפקד פלוגת-צוערים בבית-הספר לקצינים, עבר לבית-הספר לחיל-הרגלים ומילא בו תפקידים נכבדים: מדריך בענף טקטי, מפקד הענף, ממלא מקום מפקד בית-הספר וסגן-מפקד-בית-הספר, הוא עשה גם להרחבת השכלתו הצבאית, נתקבל כחניך לבית-הספר לפיקוד ומטה וסיים בציון מעולה (95). זאביק נשא לו אישה, וכאשר נולדו ילדיו נדדה כל המשפחה למקומות ששירת בהם.
במלחמת יום-הכיפורים לחם זאביק ברמת הגולן כמג"ד גדוד-חי"ר.
לבסוף היה קצין אימון יחידות-מילואים ומפקד מרכז-אימונים חי"ר וחרמ"ש, מטעם מפקדת - קצין חיל רגלים וצנחנים ראשי. את כל התפקידים והמשימות שהוטלו עליו מילא באורח מושלם. הערכות מפקדיו לביצוע המוטל עליו היו: "קצין מסור, מקצועי ויעיל, מסוגל למלא כל תפקיד פיקודי במסגרת הפיקוד הכללי; בעל הישגים בעבודה תוך פרק-זמן קצר; קצין מתקדם ויוזם, בעל כושר-הבעה טוב-מאוד; דורש מעצמו ומאנשיו רמת-ביצוע גבוהה; קצין מצטיין בתחום תפקידו, מסור מאוד, יסודי מאוד, קפדן מאוד, בקי בכל הנושאים." ביום ב' בחשון תשל"ח (1.11.1977) נפל אלוף-משנה זאביק בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, בן ובת תאומים, שלושה אחים ואחות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה אומר מפקדו: "בתקופה קצרה יחסית... הספיק להשפיע מאישיותו על כל אנשי המרכז עליו פיקד והצליח לרתום אותם לעבודה החשובה להטמעת תורת הקרב ביחידות שונות." ומוסיפה אשתו: "יחד עם דמותו של זאביק כלוחם, נזכרהו כאדם שורשי מאוד, צנוע, מלא הומור, אהוד על חבריו, וכן כאיש-משפחה חם ואב נפלא לילדיו."