ניצוצות מחייך יהודה,
יהודה נולד בצפת, התחנך בה ושאב לתוכו מאווירתה המיוחדת. בעיניו, החומות העמוקות, אפשר היה לראות את המסתורין, שגמע בילדותו מסמטאותיה. הליכותיו השקטות ובעומק מחשבותיו השתקפו שמי העיר בלילות הקיץ המכוכבים עם הסגול והכחול...
קומתו וגוו החסון, הזכירו את רכסי ההרים, שהיו החומה הטבעית באופק מסביב.
העבר - אותו לא פסק מלחקור וללמוד, וההווה - בכל ייחודו ויופיו התמזגו בו והביאוהו לחיוך מאושר.
ובזויות פיו בחייכו ראינו תמיד את ההחלטה הנחושה כאומר: "שלנו כל זה! ועלינו לטפח ולשמור!"
בהיותו ילד שמע את השיר על טרומפלדור, פרץ בבכי וביקש להפסיק מייד...
לא שכחנו את אותן דמעות תמימות ילדותיות שבאו מתוך זעם ומרי כנגד העובדה, שגיבורים כמוך, יהודה, אינם יכולים להמשיך ולחיות ולהפריח את הרגבים אותם אהבת.
ואולי, שאג אריה האבן, על קבר הגלילי, גם הוא באותו זעם ומרי ממש כשראה אותך כורע על הרי הגולן?
ואנחנו בכינו... האם נפסיק... והאם נוכל להפסיק?...
יהי זכרך ברוך דודי יהודה