טוראי רפאל רפי אדרעי ז"ל

נכתב בתאריך 24.4.20 ע"י אביתר ליכטמן, מורה דרך ומרצה (תושב צפת)
ברגעים אלו ממש, לפני 72 שנה, שוחררה העיר צפת, למרות מיעוט היהודים בה, ומיעוט הנשק והמגינים, אל מול הכנופיות הערביות, צבא קאוקגי והנשק הרב שהיה להם.
אבל אני רוצה להתמקד דווקא בדמות אחת מבין הכוחות הלוחמים.
רפי אדרעי. ולמה? כי לא רבים מאיתנו, יודעים לזהות רגע חשוב כ"כ בחיים בכלל, ובשעת לחימה, ולהבין שדווקא לעת כזו "הגעו למלכות".
כי רפי, כמו חבריו ראה את הבריטים עוזבים את צפת כמה שבועות לפני הכרזת העצמאות.
וכמו חבריו הוא ראה אותם מוסרים את הבניינים הגבוהים לידי הערבים.
וכמו חבריו, הוא ראה את הדגל הסורי, מונף על המשטרה הבריטית, זו שחולשת על כל הרובע היהודי.
אבל בראייה המיוחדת שלו, הוא זה שהצליח להבין שהפגיעה המוראלית עלולה לפגוע אפילו יותר מהפיזית ולהביא לרפיון בקרב הלוחמים.
ויחיד סגולה, הוא רץ מבית לבית, עד שבידו היה דגל ישראל מאולתר.
ויחיד הוא רץ לגג של מלון המרכזי, כמה מטרים מבניין המשטרה.
ויחיד הוא עלה לגג, תוך אש תופת לעברו, וחיבר תורן ותלה את דגל ישראל, כמו אומר לאנשי צפת: תרימו מבט. התעודדו.
וגם כשכדורי המרצחים חלפו בסמוך לפניו, ושברו את התורן, הוא לא ירד מהגג, עד שחיבר תורן חדש, ותלה שוב את הדגל.
רק אז הוא ירד מהגג...
ועיתון אותם הימים מתאר שהוא נטע רוח חדשה במגינים שהיו בנחיתות מספרית, עייפים ועם נשק מועט.
הדגל שהתנוסס ברוח מצויה, הונף על ידי איש שפעל ברוח שאינה מצויה.
וגם כשהקרבות בצפת המשוחררת הפסיקו. הוא לא מצא מנוח והלך לסייע בקרבות בנגב.
שם נהרג במשלטי חלוצה מאש מצרית. האיש שהדליק את האש בליבם של לוחמי צפת."
אביתר ליכטמן, מורה דרך ומרצה (תושב צפת)."