מורשת קרב, גבורה ואנדרטאות

אלבום תמונות

בפאתי יער ביריה, על הר נועזים שרומו 910 מ' מעל פני-הים, ניצבת טירת אבן ובה מתנשא מגדל תצפית. זוהי מצודת ביריה, שהפכה לסמל המאבק בחוק הקרקעות המנדטורי, שניסה להגביל את ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל.

בשנת 1908 רכש הבארון רוטשילד כ-4,000 דונם מצפון לביריה הערבית. באזור הנקרא היום הר נועזים. בשנת 1922 עלתה למקום קבוצת פועלים, אך לא הצליחה להיאחז בו. הקרקעות הועברו מאוחר יותר לרשות הקק"ל. בכ"ג בטבת תש"ה (8.1.1945) נוסדה באתר שבראש הר נועזים נקודת יישוב חדשה בשם ביריה, שבאה לתגבר את המאחז היהודי בהרי צפת חרף חוקי ה"ספר הלבן". המתיישבים בנו כאן מצודת-אבן, הכוללת חצר רבועה, מוקפת חומה, ובה מגדל. חדרי המגורים פנו לעבר החומה ושימשו כעמדות. במרכז המצודה נכרה בור גדול לאגירת מים. בביריה עמד להתיישב גרעין חיילים משוחררים מן הצבא הבריטי, אך מייסדי היישוב בפועל היו אנשי המחלקה הדתית של הפלמ"ח. הם עסקו גם בעבודות סיקול ודירוג ובנטיעת יער עבור הקק"ל. היה זה ראשיתו של "יער ביריה".
ב-30 בינואר 1946 נאסרו 11 אנשי פלמ"ח ונכלאו במשטרת הר כנען. במהלך חודש פברואר 1946 בוצעו שתי התקפות על המשטרה במגמה לשחרר את העצורים. שתי ההתקפות נכשלו, והבריטים ערכו חיפושים אחר התוקפים. ב-28 בפברואר כיתר הצבא הבריטי את ביריה וגילה נשק מוסתר בשני "סליקים" במרחק-מה ממנה. הוא תפס את המצודה ואסר את כל 24 חברי הקבוצה, וכולם נשלחו לכלא עכו. במקום הושאר משמר של נוטרים יהודים. ב-5 במרס סילקו הבריטים את הנוטרים והשתלטו על המצודה. השלטונות הודיעו כי "היישוב היהודי הידוע בשם ביריה ייתפס ויוחזק על-ידי כוחות הוד-מלכותו וכוחות המשטרה, ללא פיצוי עד הודעה חדשה". היה זה מקרה ראשון של עקירת נקודה עברית בכוח הצבא, על סמך חוקי החירום. הנהגת היישוב היהודי הטילה על ה"הגנה" להקים מחדש את ביריה על אדמתה בדרך של התנגדות בלי נשק. עשרה ימים אחרי כן עלו 2,300 אנשי ה"הגנה" בשלושה טורים - מחולתא, מאיילת-השחר וממחניים, בעת סופת גשם עזה, והקימו מחנה אוהלים מגודר בשם "ביריה ב'" ממזרח לביריה. המבצע כונה "מבצע הגידם" על-שם יוסף טרומפלדור, כיוון שבוצע בליל י"א באדר (14.3.1946), במסווה של עלייה לתל-חי. למחרת הופיע הצבא הבריטי, המתין עד שהאלפים יתפזרו ואז תקף בטנקים ובשריוניות, הרס את מחנה "ביריה ב"', וסילק בכוח את 200 האנשים ששהו במקום. אך המאבק לא תם. בלילה שוב עלו 300 אנשי ה"הגנה" מכיוון ראש-פינה והקימו את המחנה ההרוס. לעזרת המתבצרים זרמו אלפי אנשים מצפת ומכל קצווי הארץ, ואם כי לא היה נשק בידיהם ולא נורתה אף ירייה אחת, היתה ידם על העליונה.
היישוב החדש נקרא "ביריה ג'". הבריטים הסכימו ב-17.3.46, ש-20 איש יישבו ב"ביריה ג'". לאחר חודשיים עזב הצבא הבריטי את המקום, ובקיץ 1946 שוחררו גם אסירי ביריה. במקום הוסיפו לשבת קבוצות של נוער דתי. ההר עליו יושבת המצודה נקרא הר נועזים, על-שם עלייתם של הנועזים ומאבקם בצבא הבריטי.
לאחר מלחמת העצמאות ננטש המקום, והמצודה החלה להתפורר, אך בראשית שנות ה-70 שוקמה, והפכה למוזיאון. בחדרי המגורים הותקנו תצוגות המספרות את תולדות האתר.
מן המצודה - תצפית יפה לכיוון צפון. הכניסה לאתר - בימות החול בלבד בין השעות 12.30-8.00 ללא תשלום. המגדל משמש גם כמגדל-תצפית ליערני הקק"ל. לביקור בשעות אחרות יש לתאם עם קק"ל.
ליד המצודה חניון פיקניק מסודר של קק"ל ובו מים זורמים ושירותים.

(יצחקי אריה, בעקבות לוחמים, ת"א, 1988).