אלבום תמונות
צפת היתה עיר מעורבת ובתחילת תש"ח ישבו בה כ-3,000 יהודים וכ-12,000 ערבים. יתרונם המספרי של הערבים היה למעשה גדול יותר. בסביבה הקרובה נמצאו כפרים ערביים גדולים, ורק שלוש נקודות יישוב עבריות זעירות, ומרבית התושבים היהודים בעיר היו אנשי היישוב הישן וקשישים. בני שתי העדות בצפת התרכזו באזורים נפרדים. 4 שכונותיה הערביות של העיר השתרעו על שלושה רבעים משטחה. הרובע היהודי, ששכן במורד המערבי והצפוני-מערבי התלול של ה"מצודה", היה קטן בשטחו והבנייה בו היתה צפופה. למעשה היה מכותר על-ידי השכונות הערביות ממערב, מדרום וממזרח. במרחק כק"מ מצפון לרובע שכנו הכפרים הערבים עין-זיתון וביריה. הכביש שחיבר את צפת עם הכביש הראשי ראש פינה-צומת מירון, עבר בתחום השכונות הערביות. בעיר ובסביבתה הקרובה היו 4 נקודות מפתח, שאיפשרו למחזיק בהן שליטה על שטחים נרחבים:
1. כיפת ה"מצודה" - שחלשה על חלק גדול מהעיר ועל הכביש המקיף את העיר למרגלותיה.
2. המשטרה העירונית - שניצבה בגבול הדרומי-מזרחי של הרובע היהודי, וחלשה על חלק גדול ממנו וכן על חלק מחארת אל-רומאנה.
3. בית "שלווה" (כיום בית-חרושת שחל) - שניצב בצפון העיר, וחלש על המקום בו מסתעף כביש הכניסה לעיר.
4. משטרת הר-כנען - השטח החיוני באזור כולו - צפונית-מזרחית לעיר, על הר-כנען.
כל 4 נקודות המפתח הוחזקו בידי הצבא הבריטי.(להתמצאות בחלקי העיר וביעדים השונים, ראו במפה המצורפת).
בשלב הראשון של המלחמה הוגבלה פעילות שני הצדדים היריבים באזור צפת, בגלל נוכחותו של הצבא הבריטי שמנע פעולות גדולות. הערבים התרכזו בפעולות נגד התחבורה היהודית בכביש ראש-פינה-צפת, בדרך הפנימית להר-כנען-עין-זיתים, ובצליפות לעבר הרובע היהודי ועין-זיתים. בחודשים מרס-אפריל, עם התקרב מועד הפינוי הבריטי, גברה תוקפנותם של הערבים שפגעו קשה בתחבורה לעיר ואף ניסו לכתר ולכבוש את הבסיס בעין-זיתים.
ב-16-15 באפריל 1948 פינה הצבא הבריטי את מרבית שטחו של הגליל העליון המזרחי, כולל העיר צפת, ומסר את נקודות המפתח החיוניות לשליטה במרחב לידי הערבים. צפת היהודית ובנותיה והיישובים ברכס הרי-נפתלי נותקו והובאו במצור. מצב הנצורים ברובע היהודי החמיר מאוד, בעקבות מסירת ארבעת יעדי המפתח בעיר לידי הערבים. הללו ניסו לנצל את יתרונם ולפרוץ לרובע במספר מקומות, אך כל התקפותיהם נהדפו. עם זאת ניכר שרוח התושבים והמגינים התערערה.
כוחותינו במרחב תל-חי פתחו מייד בהתקפה במטרה להשיג שליטה על נקודות המפתח. אך את שתי ההתקפות על מצודת המשטרה בנבי-יושע הדף האוייב, תוך גרימת אבידות כבדות לתוקפים. נעשה גם מאמץ מיוחד לתגבור צפת היהודית.
אור ל-17 באפריל יצאה מבסיס הפלמ"ח בהר-כנען מחלקת תגבורת בפיקודו של אלעד פלד. היא הסתננה דרך אזור עין-זיתון, כשאנשיה עמוסים בחומרי נפץ ובתחמושת, ובשעה 05.30 הגיעה בשלום לרובע היהודי. בואם של אנשי הפלמ"ח חיזק ידיים רפות והפיח רוח חדשה בקרב האוכלוסייה האזרחית ומגיני צפת. הפיקוד עבר לידי מפקד כוח הפלמ"ח, שהכריז על ממשל צבאי בעיר ועל ריכוז כל נושאי האספקה, המים ושאר נושאים אזרחיים בידי הצבא. אך לא היה בכוחה של פעולתם המבורכת של אנשי הפלמ"ח לשנות את מאזן הכוחות, כיוון שבאותה עת הגיעו לצפת תגבורות גדולות של "צבא ההצלה". הרובע היה נתון במצור מוחלט שנמשך 14 יום. מלאי המים והמזון הצטמצם והלך, וכמוהו אף התחמושת.
הפיקוד העליון החליט לפתוח במבצע גדול, שמגמתו השתלטות על הגליל המזרחי והתבססות בו לבלימת הפלישה של צבאות ערב שעתידה היתה להתחיל ב-15 במאי. כמטרה ראשונה נקבע אזור צפת, בו היה מצבנו גרוע ביותר. לעיר היתה חשיבות אסטרטגית ממדרגה ראשונה, ושחרורה היה מקנה לנו יתרון צבאי ומוראלי העשוי להשפיע על השליטה בכל הגליל המזרחי. המבצע זכה לכינוי "יפתח", ולמפקדו נתמנה מפקד הפלמ"ח - יגאל אלון. לרשותו הועמדו הכוחות שחנו באזור, וכללו את הגדוד ה-3 של הפלמ"ח, גדוד "אלון" של חטיבת "גולני", וכוחות נפת תל-חי.
ב-28 באפריל הושלם הפינוי הבריטי מהגליל, ובו ביום השתלטו כוחותינו על משטרות ראש-פינה ומחנה הצבא שמדרום לה, והוחלו במבצע "יפתח". הכוח העיקרי נערך להבקעת דרך לצפת הנצורה.
מתוך הספר "בעקבות לוחמים"
מאת ההיסטוריון אריה יצחקי.