מורשת קרב, גבורה ואנדרטאות

אלבום תמונות

בשלהי אפריל, לקראת ההתמודדות הגדולה, היו יחסי הכוחות בצפת כלהלן: כוחותינו כללו כ-375 מגינים בפיקודו של מפקד ה"הגנה" במקום - מאיר מיבר, מתוכם 35 אנשי מחלקת הפלמ"ח, 90 אנשי פלוגת חי"ש וכ-250 אנשי חיל המשמר המקומי. מצבת נשקם היתה 7 מק"בים ומקלעים, מרגמה אחת 2 אינץ', כ-270 רובים וכמות קטנה של תת-מקלעים ואקדחים. כמות התחמושת היתה מעטה ביותר.
כוחות האוייב כללו גדוד חי"ר שלם מ"צבא ההצלה", 3 פלוגות חי"ר עצמאיות של מתנדבים, וכאלף לוחמים מקומיים מזויינים. באזור הסמוך היו כוחות גדולים נוספים. לרשותם עמד נשק רב שכלל מקלעים, רובים, מרגמות ואף תותחים. בראש כוח האוייב עמד מפקד "צבא ההצלה" בגליל - אדיב שישקלי.
לקראת ההתקפה רוכזו בהר-כנען מרבית יחידות הגדוד ה-3 של הפלמ"ח (גדוד "הגליל"). כיוון שלא היה באפשרותנו לפתוח בהתקפה ישירה על משטרת הר-כנען, הוחלט להעביר את הגדוד לרובע היהודי, ומשם לתקוף את השכונות הערביות. כדי להגיע לרובע היה צורך לפרוץ את הכיתור, והוחלט להבקיע אותו בקטע הרופף של טבעת הכיתור - האגף הצפוני שנשען על הכפרים ביריה ועין זיתון.
בלילה שבין 30 באפריל ו-1 במאי יצא כוח שכלל 2 פלוגות לתקוף את עין-זיתון. ההתקפה החלה ב-03.00 בהנחתה מרוכזת ממרגמות. בעת ובעונה אחת פתחו כל העמדות בצפת באש, לריתוק הכוחות שבעיר ולהטעייתם. עם שחר היה הכפר בידינו. בעת הפעולה איבטחה כיתה את האגף לעבר ביריה, ומשהאיר היום - נפתחה עליה אש ממשטרת הר-כנען. הכיתה נעה לעבר בתי ביריה לתפוס מחסה. האוייב, שראה את התקדמותה פתח עליה באש, אך לאחר זמן-מה, נס מפניה והכפר נכבש. הפרוזדור לצפת נפתח.
בו ביום החלה התקפה כבדה של האוייב על רמות-נפתלי, בה נטלו חלק יחידות שריון ותותחים של צבא לבנון, ובוצעו התקפות הטרדה על דן, דפנה וכפר-סאלד. למרות המצב במשק רמות-נפתלי, החליט מפקד מבצע "יפתח" להמשיך במאמץ העיקרי באזור צפת, ולא פיצל את כוחותיו. ואכן התקפת האוייב דעכה לבסוף, וכוחותיו נסוגו.
ב-2 במאי הועברו מרבית יחידות הגדוד ה-3 לצפת, והוחל בתכנון ההתקפה על השכונות הערביות. מפקדת "יפתח" דרשה כוחות נוספים, והוחלט להעמיד לפיקודה גם את הגדוד ה-1 של הפלמ"ח שחנה בעמק יזרעאל. עם ביצוע ההעברה הוקמה משני הגדודים חטיבה חדשה - חטיבת פלמ"ח "יפתח". בדרכו צפונה ביצע הגדוד ה-1 את פעולת "מטאטא", במסגרתה השתלט על כל ריכוזי הבדווים שבין קו ראש פינה-טבחה לבין הירדן. ב-5 במאי הושלם ריכוז כוחות הגדוד ה-3 בצפת.
התוכנית היתה לכבוש בשלב ראשון את המצודה החולשת על כל העיר, ולהשתמש בה כקרש קפיצה לכיבוש העיר כולה. מחלקה אחת היתה צריכה לכבוש את בית-הספר המקצועי שבאגפה המזרחי של המצודה; מחלקה מהר-כנען נועדה לתקוף במגמת הטעיה את משטרת ההר; לאחר כיבוש בית-הספר היתה צריכה מחלקה נוספת להעפיל לעבר המצודה, ולכבוש בהסתערות את מוצב "הפיטמה" שבשיאה (בחלקה הדרומי-מזרחי).
ב-6 במאי בשעה 01.00 החלה ההתקפה בהנחתה כבדה ממרגמות. בית-הספר המקצועי נכבש לפי התוכנית, והמחלקה השנייה פרצה במעלה המצודה, אך נתקלה באש עזה מטווח קצר ממוצב "הפיטמה", ובאש אגפית שנורתה מהמשטרה העירונית וממשטרת הר-כנען. הקרב נמשך כ-3 שעות. חיילי המחלקה רותקו לקרקע כ-50 מטר ממוצב האוייב ולא הצליחו להסתער. תוך כדי מהלך הקרב, הגיעו תגבורות וכוחות לחילוץ פצועים בעוצמה של כ-2 מחלקות, אך גם הן לא הצליחו להתקדם. עם שחר ניתנה פקודת נסיגה, וכוחותינו נשארו רק בבית-הספר המקצועי שהותקף ללא הרף. ב-7 במאי נסוגה המחלקה שהחזיקה בו בהסתר, לאחר שסבלה מספר אבידות, והניחה בו מוקש חשמלי גדול.
כוח אוייב שמנה 10 לוחמים חדר לבניין, המוקש הופעל - והבניין התמוטט על החודרים.
לאחר ההתקפה פנו הערבים לכוחותינו באמצעות הבריטים והציעו הפסקת אש, אך מפקד המבצע דחה את הצעתם. לעומת זאת, שיגר "צבא ההצלה" לעיר תגבורות נוספות ושיפר את ביצוריו. ב-7 במאי הציב שישקלי סוללת תותחי שדה במירון והחל בהרעשת הרובע היהודי. ב-8 במאי צלחה פלוגת חי"ר סורית סדירה את הירדן ותיגברה את האוייב בצפת.
כוחותינו החלו בהכנות להתקפה שנייה נרחבת יותר, ותוגברו בפלוגת פלמ"ח שהגיעה מראש-פינה, ב"פרעושים" (מרגמות "דוידקה" קטנות) ובשלושה מטולי נ"ט (פיא"טים). הפיא"טים הם שהכריעו במידה רבה את גורל המערכה.
התוכנית קבעה כי לאחר הרעשה כבדה, תבוצע בו-זמנית התקפה על שלושת יעדי המפתח בעיר, על-ידי שלוש פלוגות. הפלוגות חולקו ל-3 יחידות משנה, מחלקת פריצה, מחלקת עתודה, ומחלקת חילוץ נפגעים. כוחות נוספים נועדו לבצע פעולות ריתוק והטעיה: מחלקה לעבר משטרת הר-כנען, ויחידה מגדוד "העמק" של הפלמ"ח לעבר הכפר עכברה שמדרום לצפת. שני מק"בים היו צריכים לחסום באש את הגישה לאגפי המצודה.
ההתקפה החלה ב-9 במאי בשעה 21.30, בהנחתה ארטילרית כבדה (לפי המושגים דאז) של דוידקות, פרעושים, 2 מרגמות 81 מ"מ, ו-8 מרגמות 52 מ"מ. ההנחתה כוונה לקו הקדמי הערבי. לקולות הנפץ האדירים של פגזי הדוידקות היתה השפעה עצומה על רוח הלחימה של הערבים. לאחר חצי שעה, הועתקה האש לעומק השכונות הערביות, והחלה ההתקפה על שלושת היעדים. האוייב הגיב באש מתותחיו לעבר הרובע היהודי. כל אותה עת ירד גשם שוטף, שהיקשה על פעולת כוחותינו.
הפלוגה שנועדה לכבוש את המצודה התרכזה במלון "ציטדל", המחלקה הפורצת חצתה את הכביש המקיף את המצודה, והחלה לטפס במדרון התלול, מול אש משלושה מקלעים ואש אגפית ממשטרת כנען. משהגיעה סמוך למוצב שהוחזק על-ידי 40 חיילי אוייב, נבלמה התקדמותה. צוות פיא"ט נשלח קדימה, ירה 2 פצצות ושיתק את המוצב. המחלקה השתלטה על היעד, ונערכה בו להגנה. שאר כוחות הפלוגה עלו ליעד הכבוש והחלו בביצורו. ביעד השני - בית "שלווה" - התבססו כ-60 מחיילי "צבא ההצלה" שהיו מצויידים ב-3 מקלעים. פלוגתנו התרכזה בבית "סגל" שנמצא כ-50 מטרים ממערב למוצב האוייב, הכוח פתח באש חזקה מפיא"ט, מקלעים ורובים לעבר היעד, ובחיפויה התקדמו חבלנים והניחו מטען חומר נפץ ליד קיר הבניין, חומר הנפץ שנרטב בגשם בער, ולא התפוצץ. למרות זאת הצליחה המחלקה הפורצת לחדור לבניין ולכבוש אותו מול התנגדות קלה. בקרב נפל מפקד הפורצים, ונהרגו 12 ערבים. לאחר הכיבוש התבסס הכוח ביעד, והחל לפעול לעבר חרת אל-כראד.
קרב קשה ומרובה אבידות ניטש במשטרה העירונית. הבניין והמצדית הסמוכה לו היו מעוזי האוייב בעיר והוחזקו על-ידי כ-100 חיילי "צבא ההצלה". הבניין היה מוקף גדר תיל וגדר אבנים (להלן: גדר המשטרה). היעד רותק באש מקלעים מגוש הבניינים שנמצא למטה מהרחוב הראשי מול המשטרה, וממלון "מרכזי". כוח החוד של הפורצים - כיתת רובאים, כיתת חבלנים וחוליית פיאט התקדם עד לגדר אבנים שנמצאה במרחק 30 מטרים מהיעד. מפעיל הפיא"ט ירה 4 פגזים לעבר המצדית, ושיתק אותה. 2 חבלנים פרצו קדימה וניסו לפרוץ את גדר התיל בבונגלור, אך הוא לא פעל. החבלנים שבו והפעילו בונגלור שני, אך גם זה הכזיב, ובינתיים נפצעו שניהם. הכוח נאלץ לעבור את גדר התיל מבלי לפרצה, והחל בנסיונות לפוצץ את גדר המשטרה. כל הנסיונות נכשלו, מאחר שהמטענים נרטבו בגשם, ובמהלכם נפצעו כל החבלנים. המצב הוחמר עקב פציעתם של אנשי חוליית הפיא"ט וחלק מאנשי הרתק. את מקומם של הנפגעים תפסו חיילים מכוח העתודה.
ב-03.30 הגיע חבלן שהפעיל חומר נפץ מסוג שונה, והצליח לפרוץ את הגדר. בהיעדר חבלנים, הפעילו אנשי היחידה את חומר הנפץ והבקיעו 2 פרצות גדולות בקיר הבניין. הכוח המשיך בתנופת ההתקפה, למרות שנותרו רק 15 לוחמים כשירים. חולייה התמקמה במצדית וחיפתה באש מקלע על חולייה שנייה שחדרה לבניין ובראשה המ"פ. בקרב הטיהור נפל המ"פ איציק הוכמן. סגנו קיבל את הפיקוד ובעזרת 3 מ"כים השתלטו על כל הקומה הראשונה. בשלב זה ביקש הכוח תגבורת. הסמג"ד אירגן כיתה והמשיך בטיהור היעד. עד עלות השחר הושלם טיהור הקומה השלישית. 17 ערבים התבצרו על גג המשטרה והמשיכו בלחימה, ובמשך היום הופעלו כנגדם אמצעים שונים, כולל להביור. 10 מהם נכנעו, אך הנותרים המשיכו בירי עד שעות הלילה. תוך ניצול החשכה אילתרו סולם חבלים, ונמלטו בעזרתו.
עם נפילת שלושת יעדי המפתח, החלו הערבים במנוסה המונית, שגברה בעקבות אש הטרדה של כוחותינו שהציתה את מחסני הדלק וגרמה לבעירה גדולה באזור השוק. בצהרי 10 במאי פתחו כוחותינו בהשתלטות מהירה ללא קרב על השכונות הערביות. לעת ערב היו העיר כולה ומשטרת כנען בידינו. צפת היתה העיר המעורבת השלישית ששוחררה בידי כוחותינו, ובעקבות נפילת צפת הערבית נמלטו כל ערביי עמק החולה והרי-נפתלי.

מתוך הספר "בעקבות לוחמים"
מאת ההיסטוריון אריה יצחקי.